קטעים מתוך פרוטוקול ישיבת ועדת החינוך של הכנסת בנושא בטיחות בדרכים ליד בתי הספר, שנערכה בתאריך 31/07/2013, בהשתתפות נציגי עמותת "עיניים בדרכים" וגורמים נוספים:

היו"ר עמרם מצנע:

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. על סדר-היום: בטיחות בדרכים ליד בתי הספר. הוצגו 

בפניי רעיונות, והחלטתי לקיים על כך דיון כדי למצוא את התיאום והחיבור בין הארגונים – MGO -

בטרם ועיניים, עם השלטון המקומי, עם משרד החינוך, משרד התחבורה, בית הספר. נדמה לי שהנושא של 

בטיחות בקרבת בית הספר הוא – באופן פורמלי, אין בעיה של מי אחראי שם, אבל מעשית זה דורש תיאום 

הדוק ורצון טוב של אותם גורמים שציינתי אותם בנושא מרכזי – ליווי הילדים, הורדתם ליד בית הספר, 

והכאוס התחבורתי שמתרחש כל בוקר ליד בתי ספר וגני ילדים. חוויתי את זה בחיפה, קצת פחות בירוחם, 

אבל גם שם. גם ראיתי את הפעילות של הורים שמתארגנים בבית ספר בקדימה, ששם לומדות נכדותיי, 

ומאוד התרשמתי. נראה לי שיש פה אמירה מאוד חשובה של כל הגורמים המעורבים כדי לקחת חלק בכך 

שבסביבת בית ספר תהיה בטיחות הרבה יותר טובה ממה שמתקיימת כיום.

אני יודע שיש נושאי בטיחות רבים מאוד בהקשר של הסעות תלמידים, בהקשר של פעילות בתוך 

בית ספר, אחרי שעות הלימודים בחינוך הלא פורמלי. בחרנו להתמקד בנקודה הזו מתוך ניסיון לסייע 

לאלה שכבר לקחו את האחריות על עצמם, לחדור לעוד בתי ספר, לעוד רשויות מקומיות, ולהפוך את זה לא 

רק לדבר וולנטרי אלא דבר שמתקיים כהלכתו.

אני רוצה בהזדמנות זו להודות לארגון בטרם, שפעיל מאוד בתחום בטיחות הילדים. בשיתוף 

פעולה אתם פועל גם ארגון בשם עיניים בדרכים. נתחיל בכך שנציגי עיניים יציגו את הנושא, בבקשה.

אביטל אפל-פנקס:

שלום, אני מארגון בטרם לבטיחות ילדים. כפי שציינת, אנו פועלים בשיתוף פעולה מאוד הדוק 

בנושא בטיחות סביב מוסדות חינוך יחד עם עמותת עיניים בדרכים. מצאנו שיש פה נושא שראוי לשלב 

כוחות בו ולשפר אותו.

עוד חודש, קצת פחות מכך, תחל שנת הלימודים, וכ-0 מיליון ילדים ילכו לגנים ולבתי הספר. 

לצערנו הרב, מסקרי תצפיות, מדוח מבקר המדינה, מהמון פעילות בשטח ומהרבה פניות הורים, שלא 

מפסיקות לזרום אלינו בחודש האחרון, אנחנו יודעים שבהרבה רשויות וסביב הרבה מוסדות חינוך יש בעיה 

בתשתיות של הדרכים. כמובן, זה חושף את הילדים שהולכים לבית הספר לסכנה. 

אנחנו מאוד רוצים להודות ליושב-הראש על שכינס את הישיבה החשובה הזו. אנחנו מאוד מקווים 

שבסוף הישיבה הזאת תצא הנחיה למשרדי הממשלה הרלוונטיים, לקדם את הנושא החשוב הזה, ובמקום 

המלצות שכתבנו יחד עם עיניים בדרכים ובחסות גם מרכז השלטון המקומי – מסמך שהופץ ל-052 רשויות 

מקומיות – איך עושים סביבה בטוחה סביב בתי הספר – אנחנו מקווים שזה יהיה לא רק בגדר המלצות 

אלא ממש מסמך מחייב, הנחיות מחייבות שיגדירו אחת ולתמיד, איך סביבה כזאת צריכה להיות, ואיך 

היא תיתן מענה לילדים שמגיעים כל יום לבית הספר.

בישראל כשני-שלישים מהילדים מגיעים לבית הספר ברגל. אנחנו יודעים שילדים, בעיקר צעירים, 

בני 5 עד 9, חשופים פי ארבעה לתאונות דרכים כהולכי רגל ממבוגרים, למרות ששיעור החשיפה שלהם 

כהולכי רגל הוא נמוך הרבה יותר, וזה עקב מאפיינים מיוחדים של ילדים – אם זה עניין פיזיולוגי, שהם 

קטנים, והרכבים לא רואים אותם; אם זה עניין פיזיולוגי, מכיוון ששדה הראויה שלהם לא רחב כשל 

מבוגרים; ואם זה עניין שהם לא יודעים להעריך מהירות של רכב שמגיע, להבדיל ממבוגרים, הם 

אימפולסיביים – הרבה פעמים הם קופצים לכביש כשהם לא יודעים להעריך את הסכנה, והרבה פעמים 

אנחנו רואים את התוצאות של זה בבתי החולים.

בעוד שבעבר עיקר הפעילות כוונה ללמד ילדים, הספרות המחקרית יודעת היום שצריך לשלב, אולי 

אפילו להתמקד, בתשתיות שיתמכו את הבטיחות של הילדים. גם נושא של עיצוב רכבים – שיהיו יותר 

סלחניים, אם הם פוגעים בילדים.

אנחנו יודעים מהמחקר שילדים נפגעים בשעות שהם לא בתוך מערכת החינוך. זה בעיקר בשעות 

הבוקר ובשעות הצהריים ואחר הצהריים. היום גם בתי הספר פתוחים אחר הצהריים, וזה דבר מאוד 

מבורך. ילדים מגיעים לשם לחוגים ומגיעים לשחק במגרשי הכדורסל ובפעילות ספורט, כך שהם נמצאים 

בסביבת בית הספר גם אחר הצהריים.

מבחינת הנחיות וחקיקה, יש מספר הנחיות שמתייחסות לבטיחות תשתיות בדרכים בסביבת 

מוסדות החינוך. הבעיה היא שאין מסמך אחד מוסדר וברור ומלא, שכולל את כל ההתייחסויות בנושא 

הבטיחות. יש התייחסות בפקודת התעבורה – מאוד עמומה, שרשות התמרור המקומית בהתייעצות 

ובאישור עם רשות התמרור המרכזית תקבע הסדרי תנועה. יש בחוזרי מנכ"ל התייחסויות שמדברות על 

צביעת מעברי החציה, של איפה החניה צריכה להיות, שלא תעבור בשטח בית הספר, כלומר זה מעט מאוד 

מחוץ לשער בית הספר, מאוד חלקי. ויש הנחיות של משרד התחבורה, סדרה ירוקה, כמה ספרים עבי כרס

שמדברים לא על בתי ספר, אבל מהם צריכים לגזור איך עושים צמתים באופן בטוח, איך עושים מדרכות 

וכדומה. אין מסמך אחד שמרכז המלצות ומתייחס באופן ייחודי לילדים, שהם בהחלט אוכלוסייה 

ייחודית, שלא כמו המבוגרים.

היעדר ההגדרה הברורה הזו וחוסר-אחידות בין מהנדסי התנועה גורמים לבעיות. גם דברים 

שצריכים להיות, גם לא נעשים. כמו שהיושב-ראש אמר, אנחנו רואים בבוקר את הכאוס ואת חוסר-

הבטיחות סביב מוסדות החינוך. אני מעבירה ליחיאל, מנכ"ל עיניים בדרכים.

יחיאל מונטג:

שלום. אני מנכ"ל עמותת עיניים בדרכים. אנחנו מתמחים בפתרונות בסביבת מוסדות חינוך מזה 

עשר שנים. מה אנחנו עושים – הרעיון הוא לשפר את רמת הבטיחות בסביבת מוסדות חינוך מעבר להפעלה 

הקהילתית על-ידי שיפור התשתיות. שיפור התשתיות ישפר ויגביר את אמון הציבור ברשויות, ועל-ידי כך 

גם את שיתוף הפעולה שלהם. שיתוף הפעולה במיזמים קהילתיים בין ההורים לבין רשות בפירוש משפיעה 

על המציאות באזור בית הספר.

הכנו מסמך שמתכלל את הדברים שבמהלך עשר השנים למדנו שמהווים את מקור הבעיה. 

דוגמאות: ראשית, המצב, לצערנו, הוא שהורים מורידים את הילדים בצורה פרועה. אפשר לראות הורדות 

בכיוון הכביש, באמצע הכביש. אנדרלמוסיה מוחלטת במקומות שאינם מוסדרים, סיבובי פרסה בניגוד 

לחוק. הרעיון לפתרון הוא המיזם שהוא פתרון גם קהילתי אבל גם תשתיתי. מגדירים מקום להורדת 

הילדים – אנחנו ממליצים שתהיה - - - חד-חד ערכית בכל הארץ. כמו שאין לנו תמרור עצור על-פי גחמה 

של מהנדס התנועה בכל רשות, אנו סבורים שכך זה צריך להיראות – קרוב לשער בית הספר, כדי שההורים

 יידעו: הילד במסלול בטוח לבית הספר. אנחנו משתדלים מאוד, שכל בתי הספר – זה יהיה המצב. ללא 

חציית כבישים, מקום מסומן ומתומרר כחוק. המקום הוא ממוקד ולא מבוזר על פני שטח רחב, כדי 

שאפשר יהיה לנהל אותו ביעילות, וכמובן, אחידות ההגדרה בכל הארץ.

...

לקריאת הפרוטוקול במלואו